החלטה בתיק ת"א 58088-07-13

בקשה לביטול צו עיקול שניתן במעמד צד אחד היא הבקשה נשוא החלטה זו.

1.               לבית המשפט הגישו המבקשים תובענה כספית נגד 4 משיבים (שניים מהם אזרחי צרפת ומתגוררים שם) על סך 6,544,450 ש"ח הכוללת עילות שונות, בין השאר בגין עוולות נזיקיות, עשיית עושר ולא במשפט, פיצוי בגין מעשי מרמה הונאה והפרת אמונים, הפרת חוזה, השבת כספים ששולמו למתווכי העסקה נשוא התובענה, פיצוי "בגין עגמת הנפש והנזקים הלא ממוניים שנגרמו למבקשים עקב התנהלות הנתבעים" ועוד (הכל כמפורט בסעיף 63 לבקשה).

2.               הרקע לתביעה שהוגשה הוא עסקה לרכישת נכס בפריס בעלות הנמוכה משווי השוק לשם מכירתו ברווח; הנכס הוא בבעלות חברה בע"מ ולפיכך רכישת הנכס משמעותה רכישת מניות החברה.

המשיב 1 הוא שהציע למבקשים את ההזדמנות העסקית לביצוע רכישת הנכס ואת הטיפול במכירת הזכויות (הכל באמצעות אחרים, יזמים ומתווכים) כשמטרת העסקה היא כאמור, רווח מיידי וממשי מהעסקה.

3.                    הגם שהעסקה בוצעה, המבקשים רכשו את הנכס בטיפול המבקשים או מי מהם (בדרך רכישת מניות החברה שבבעלותה הנכס), ולאחר מכן נמכר הנכס באמצעותם, והגם שהמבקשים גרפו רווח בגין העסקה (לטענתם ציפו לרווח גדול יותר), טענו לאחר השלמת העסקה כי גילו שמדובר ב"מסכת חמורה של הונאה, תרמית, מעילה באמון, הפרת הסכם נאמנות... והכל במטרה להוציא מהמבקשים במרמה כספים לטובתם האישית של המשיבים..." (סעיף 4 לבקשה).

4.                    חשוב לומר כבר עתה, כי לאחר ששמעתי את הצדדים בבית המשפט (את המבקש ואת המשיב 1) ולאחר שהתרשמתי מחקירתם וקראתי שוב את הבקשה לצו עיקול במעמד צד אחד, וכן את כתב התביעה, התרשמתי כי דרך הצגת העובדות אינה מתיישבת עם הנסיבות בפועל ולמצער אינה מתיישבת עם הדברים ששמעתי בחקירת המבקש.

            היה ראוי לתאר את הנסיבות כפי שהן, לרבות הציון כי העסקה יצאה אל הפועל וכי המבקשים גרפו רווחים (גם אם פחותים מאלה שציפו להם). כך לא מצאתי בבקשה הבהרה מפורשת כי מדובר בעסקה שיצאה אל הפועל ואף הסתיימה ברווח של המבקשים, ודומה היה כי הצגת הנסיבות נעשתה בהדגשה יתרה תוך התייחסות למשיבים כמקשה אחת, ותיאור פעולותיהם ביחד, בלי להפריד במעשיו של כל אחד מהם, תוך חזרה על המילים "הונאה", "שותף להונאה", "מסכת חמורה של הונאה", "עורמה", "מרמה", "תרמית", "הוצאת כספים במרמה", "הטעייה" וכו'; כך רק בסעיף 55 לבקשה מצאו המבקשים לומר כי "ביום 26.10.12 נערך חוזה למכירת החברה... תמורת 12 מיליון אירו..."; סעיף זה הבא לאחר שלאורך הבקשה טענו המבקשים למעשי מרמה, הונאה, הוצאת כספים במרמה, לא מבהיר כי כוונת הכותב ש"נערך חוזה למכירת הנכס" וכי משמעות מכירת החברה היא למעשה מילוי הטעם שלשמו התקשרו המבקשים בעסקה; וכך, שלא כמו ברישא לבקשה שם הוצגה העסקה כ"עסקה לרכישת זכויות בבנין מגורים..." הרי בסעיף הרלוונטי לתיאור השלמת העסקה נכתב באופן סתמי "נעשה חוזה למכירת החברה..." ונעדר הקשר הלשוני "לנכס" מילה בה השתמשו המבקשים בפתח הבקשה לתיאור העסקה; אין ספק כי היה נכון לעשות אותו שימוש לשוני במילים 'מכירת נכס' בהן השתמשו המבקשים בפתח הבקשה בתיאור העסקה, שבעתיים כך כשמדובר בבקשה שהוגשה במעמד צד אחד בו חלה חובת תום הלב והגילוי המלא על הפונה לבית המשפט בבקשות למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד ובודאי שעליו להציג תמונה מלאה, סבירה ובעיקר הגונה, ולמילוי דרישה זו ניתן משקל רב מאחר שמדובר בסעד במעמד צד אחד שרק על בסיסו ניתן צו דרסטי בלי לשמוע את הצד שכנגד.

כאמור, התרשמתי כי לא כך עשו המבקשים.

            כדי להשלים הדברים אומר עוד כי המבקשים מתייחסים לכל המשיבים כמקשה אחת, כפי שציינתי לעיל, וכך פעולותיהם הנטענות מתוארות כאילו נעשו במשותף ע"י כל המשיבים; אלא שלאחר שהתקיים דיון במעמד המבקשים והמשיבים 1, 2 ולאחר שעיינתי שוב בתצהירים ובסיכומי הצדדים התרשמותי היתה שונה מזו שהובאה לפני בבקשה במעמד צד אחד, ונראה כי לא בכדי, שכן בהעדר ראיות להוכחת הטענות התרשמתי שהטענות שנטענו הן טענות בעלמא המייחסות פעולות משותפות לכל המשיבים זאת ללא בסיס עובדתי או ראייתי ממשי.

            להתרשמותי, מדובר בעסקה שכל כולה נעשתה למטרות רווח גדול בטווח זמן קצר, ולשם כך הסכימו המבקשים לשלם תשלומים שונים ליזמים ולמתווכים בלי לבחון את מהות העסקה, בלי לבחון את מיהות המתווכים וחלקם בקידום העסקה, ובלבד שהעסקה תצלח, ומשלא נתמלאו הציפיות לרווח המצופה ומשעלתה מחלוקת בין הצדדים בדבר חלוקת הרווחים ושיתוף המשיב 1 ברווחים (דבר המצמצם את הרווחים של המבקשים, נפנו המבקשים לבחון את העסקה בדיעבד ולברר פרטים שונים שלא טרחו לבדוק מלכתחילה,  ולמצוא מחדלים שעל בסיסם ניתן יהיה להגדיל את רווחיהם או למצער לא לשתף את המשיב 1 ברווחים, כפי שטוען המשיב 1 בתביעה שכנגד שהגיש נגד המבקשים - להתרשמות זו הגעתי לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק, לרבות בבקשות השונות בתיק, בנספחים השונים לבקשה ובכתבי הטענות ונספחיהם. 

   5.      טוענים המבקשים כי המשיב 1 הציג לפניהם הזדמנות לעסקה לרכישת זכויות בבנין מגורים בפריס במחיר הנמוך באופן מהותי משוויו האמיתי, כדי שיוכלו למכור את הנכס במחיר ריאלי ולהרוויח כסף רב; לדבריהם הציג להם המשיב 1 כי ניתן לרכוש את הנכס ב-8.4 מיליון אירו בעוד ששוויו הריאלי של הנכס כ-17.5 מיליון אירו.

לטענת המבקשים - המשיב 1 גרם להם להבין שהעסקה תוכל לצאת אל הפועל רק אם ישולמו דמי תיווך בסך מיליון אירו - 500,000 אירו למשיבים 3, 4 ו- 500,000 אירו לגב' דל רוסו המתגוררת בנכס ומחזיקה אותו עבור הבעלים.

רק לאחר שהמבקשים העבירו את התמורה שסוכמה ביניהם ולאחר שמכרו את הנכס ברווח, "גילו" את "התרמית במלוא כיעורה, עת התברר להם" כי המשיבים ניצלו את אמונם, מעלו בכספי נאמנות שהופקדו בידי המשיב 1, השתמשו בדרכון מזויף של הגב' דל-רוסו ובחשבוניות מזויפות "תוך פיזור שקרים וסיפורי כיסוי שאין מאחוריהם דבר..." (סעיף 7 לבקשה). 

לטענת המבקשים הם מילאו את חלקם בהסכם, אך גילו כי מיליון אירו שהעבירו כדמי תיווך (סכום שהסכימו להעביר והיה חלק מההסכם) כלל לא הגיע ליעד שהוצג להם, או למצער לא הוצגו להם הפרטים המלאים לגבי מיהות מקבלי דמי התיווך.  

הסתבר למבקשים בדיעבד, כך לטענתם, כי המשיב 4 הוא קרוב של המשיב 1 (חותנו), ולטענתם אין לו כל קשר לעסקה ועל כן אינו זכאי לדמי תיווך (וממנו הם תובעים את השבת הסכום ששולם לו בגין התיווך); כן טוענים המבקשים כי הסכום של 500,000 אירו שהיה על המשיב 1 להעביר לגב' דל רוסו בהתאם למצגים שהציג, כלל לא הועבר אליה; לטענתם הסתבר להם בדיעבד כי האישור שנחזה להיות של הגב' דל רוסו על קבלת הכסף נחתם על ידי גורם לא ידוע וזויף, זאת הסיקו מא‏יות שמה הנכון, השונה מזה המופיע באישור. עוד 'גילו' המבקשים, לדבריהם, שהעברת 500,000 אירו נעשתה מחשבון בנק בסינגפור השייך למשיב 1 ולא מחשבון הנאמנות בו הפקידו המבקשים את הכסף; לטענתם פנתה אליהם הגב' דל רוסו 'האמיתית' וציינה כי לא קבלה כסף מהמשיב 1 בגין הנכס, ומשכך עולה "חשש ממשי כי זגורי ודרמון עשו יד אחת להונאת המבקשים למען קבלת התשלום שיועד לדל-רוסו לכיסם" (סעיף 51 לבקשה) ולכן מבקשים מהמשיבים השבת כספים אלה.

אשר לתשלום 'דמי התיווך' למשיב 3 - סבורים המבקשים כי הוא שותף של המשיב 1 לתרמית הנטענת ומשכך אינו זכאי לדמי תיווך והם דורשים ממנו השבה של הסכום שקיבל, וכן פיצוי על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהמרמה הנטענת.

לאחר השלמת העסקה, נמכר הנכס (בדרך של מכירת מניות החברה שבבעלותה היה הנכס) לצד ג' במחיר של 12 מיליון אירו; לטענת המבקשים ניתן היה להמתין להצעה טובה יותר אך המשיב 1 לחץ על המבקשים למכור את הנכס ולא להמתין לתמורה גבוהה יותר והם נאלצו להסכים למכר הנכס בסכום של 12 מליון אירו.

            עוד טוענים המבקשים (ולמקרא החומר שהוצג הרי טענה זו יפה לתביעה שכנגד שהגיש בינתיים המשיב 1) כי בהתאם להסכם ביניהם לבין המשיב 1 ומאחר שהתארך המועד עד שנמצא הרוכש אין המשיב 1 זכאי ל'התחלק ברווחים', כפי שסוכם מראש בהסכם ביניהם, קרי, חלוקת הרווחים היתה תלוית זמן, ומאחר שחלף פרק הזמן המוסכם אין מקום לחלוקת הרווחים כנטען ע"י המשיב 1; ובכל זאת ראו המבקשים לתגמל את המשיב 1 שהביא להם את העסקה, בגין הרווחים שהשיג ונתנו לו 200,000 אירו כ'בונוס מיוחד'.

            לטענת המבקשים - בעת תשלום הבונוס עדיין לא ידעו על מעשיו הנטענים של המשיב 1.